תוכן
יב)
והנה בענין העקודים, כבר נת"ל ענין בחי' טנת"א שבהם, ונבארם פה בבחי' הנקודים. ונאמר, כי בחי' הנקודים, הם האורות הראשונים שיצאו בראשונה, והאותיות הם הכלים, ואח"כ כשנשברו הכלים, ונפרדו איש מעל פני מתו, האורות נשארו בבחי' תגין על האותיות שהם הכלים. והטעמים, הוא שם מ"ה החדש, שיצא אח"כ מאור המצח, לתיקון המלכים כמ"ש בע"ה. וזה טעם הס"ת, שיש לו בחי' כתיבת אותיות ותגין, וחסרים ממנו טעמים ונקודות. כי כבר ידעת, כי ס"ת הוא בחי' היסוד דאבא, וכבר נודע בזוהר בהרבה מקומות, דבמחשב' איתבריר כלהו. ולכן הס"ת (נ"א ולשון ס"ת) מורה על זה הנ"ל, וע"י מה שהש"ץ קורא הפרשה בתורה, בטעמים ונקודות, לתקן מה שחסר ממנו, לכן תמצא, כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצאת הבל הפה, כי יש ניגון פרטי לכל טעם בפ"ע בהוצאתן מהפה ולחוץ. וכן הנקודות יש להם הברת כמו: א(בקמץ) א(בפתח) א(בצירה) א(בסגול) א(בסגול) א(בחיריק) א(בחולם) א(בקובוץ) או(בשורוק). אבל (נ"א כי) התגין, אין להם שום תנועה ונדנוד, בעת קריאת האותיות, והטעם כי בחי' הטעמים והנקודות, הם מורים בזמן שהאורות בתוך הכלים, ולכן הם נרגשין ונדנדים, בעת קריאת האותיות. יען כי ע"י הנקודות והקריאה, הם מאירין בתוך כליהם, שהם האותיות. אבל התגין, מורים על זמן היות האורות ע"ג האותיות, וחוץ להם, שאז אין לאותיות שום נדנוד ותנועה, כי רוחניותם נסתלק מתוכם, (מן הכלים הנקודים) אמנם עומדין עליהם מרחוק, להאיר להם הארה מועטת, כדמיון התגין העומדים זקופים על האותיות, לא בתוכן.
